העוזבים והמאיימים – שייכים לקבוצה קטנה, אך רעשנית, מיוחצנת היטב, שדורשים הרבה מן המדינה, אך משתדלים לתרום כמשפחות.
המאבק לשיפור תנאים, חלוקת נטל שווה, תיקון עיוותים, הוא במקומו ויש לו תומכים בציבור.
אבל מאבק, לשם מאבק, תוך דרישות קיצוניות, לא הגיוניות, בתוספת קבוצת אנרכיסטים שולטת את הלגיטימיות שלהן – לייצג את ההמונים.
מי שקשה לו במדינה, לא רוצה לתרום, לא להיאבק לגיטימית מבפנים, מחפש הנאות – יארוז ויחפש מזלו בארצות הגויים.
"כל היוצא מארץ ישראל, אפילו לשעה, קרוי בורח". (ש"י עגנון)
"ארץ שכל אבן בה מסמלת מאמץ בעבר ותוחלת לעתיד". (מאקס נורדאו)
שבכל דור ודור קמים עוזבים ומאיימים, נוטשים את המערכה, כשנעשה קשה, כאשר מתחילים להזיע, מתחילים להפריע ולא רואים את האור בקצה השני.
אז ורק אז, מתחיל המבחן האמיתי, לפטריוטיות, לאהבת המולדת, למאבק למענה, לטובתה ושגשוגה.
מאז הקמת המדינה– היו כאלה שברחו, שאיימו, עזבו, חלקם מרצונם החופשי, חלקם ע"י הורים עשירים, כדי להרחיקם מסכנה, ממאבקים ומתרומה למדינה.
התופעה ידועה, מאז מלחמת השחרור ועד ימינו ולמרות הכל, המדינה שרדה, שוחררה, שגשגה והגיע להישגים, שמעטים יודעים להעריך ולכבד.
ההיסטוריה, נקווה לא תעשה עוול, למדינה שקמה מחורבות, מאודים עשנים, קבצה גלויות למדבר שממה והפכה אותה למדינה מתקדמת, משגשגת, פורחת ובוטחת.
שלא תהיה אי הבנה, בהבנת הנקרא
נעשו הרבה טעויות, עדיין נעשות, יש שכבות חלשות שחובה לחזקן, יש לתקן עיוותים, בנטל, בשכר, בדיור והרשימה לא סגורה. אך כל זאת, יש לעשות מבפנים, בצורה חוקית, מסודרת מתורבתת, עם היגיון ורצוי עם רעיון.
אם משאת נפשם של צעירים ממורמרים, לעבוד בהובלות בארה"ב, אז יבושם להם. אם בא להם להיות רוכלים בקניונים ביפן, קנדה או בארצות רחוקות אחרות, שינסו זאת. רובם יחזרו, עם הזנב בין הרגליים, בשלב זה או אחר.
רבין ז"ל, קרא להם "נפולת של נמושות", אז לדעתי הוא הגזים. יש ביניהם, גם כיום, נמושות, אך יש גם חלק קטן שהצליח, הסתדר, התחתן, אפילו התבולל. יש כאלה שמכים על חטא. יש כאלה שעוד יעשו זאת בעתיד ויש גם, צריך להודות בהגינות שהצליחו בגולה, יותר מאשר בארץ.
זאת תופעה בריאה, של מדינה חופשית, שאזרחיה מצליחים גם מחוצה לה, וכל זמן ששומרים על זיקה חיובית לארץ, הם רק יכולים להועיל, לעומת אלה שרק מזיקים למדינה ותדמיתה, בהתנהגותם, דעותיהם ומעשיהם.
להזכיר לציבור, שכבר היו בעבר דמויות שזרקו הצהרות, בשעת משבר בנוסח: "גנבו לנו את הארץ", "אין לי מה לחפש פה", וכו'.
אז לא צריך להיבהל, ולא לרפות ידיים ולא להצטער או לבכות על העוזבים והמאיימים.
מי שחושב ומאמין שבארצות אחרות הכסף גדל על העצים, הביטחון האישי טוב יותר, אין אנטישמיות, אין סכנה לעתיד הילדים כולל התבוללות –שיעזוב, לא נבכה עליו.
ולכל אלה שרוצים להיאבק ולתקן מבפנים
לזכור ולהביט מה קורה באירופה מבחינה כלכלית – ללמוד ולשמור על פרופורציות.
יוון, ספרד, פורטוגל, אירלנד, אנגליה - כולן בקשיים כלכליים. האבטלה גואה ומחפשים פתרונות, שעדיין לא נראים באופק.
בארה"ב – לקראת הבחירות, הנושא המרכזי הוא הכלכלה ובעיות הפנים. הנשיא אובמה הודה שלא הצליח מבחינה כלכלית, כפי שתכנן והנשיאות תעלה ותיפול על נושא זה.
ישראל, בינתיים, נראית כספינה יציבה למדי, בים המשבר הכלכלי. מספר היוצאים לחו"ל בחגים, לא ירד משנים קודמות. החניונים בערים ובפריפריות – מלאים סביב מרכזי הקניות ובתי המלון והארחה לחגים מלאים.
אז אמנם לא ארץ חלב ודבש– אבל גם לא צריך להתבכיין יתר על המידה.
הערות והרהורים בענייני דיומא:
1. הגב' דפני ליף, הצהירה באחד הראיונות שחבריה עוזבים את הארץ. כפי שאמרתי – נסתדר בלעדיהם.
2. הזמר יזהר אשדות – הוציא דיסק ובו שיר על חיילי צה"ל, ההורגים בדרך של שגרה פלסטינאים חפים. זה לא רק חוצפה ועלילת דם, זאת הסתה פרועה, שבאה לפגוע ברוח צה"ל, ברוח נוער שצריך להתגייס לצה"ל, כדאי להתבונן בדיווחי החדשות ולראות מהנעשה בשטחים, והשתוללות פלסטינאים ותקיפת עמדות צה"ל, לעומת האיפוק שלא היה עובר בשום צבא בעולם.
3. ואם יש חריגות, מדי פעם – גם מעריצי יזהר אשדות ביניהם.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
